גזר דין בתיק ת"פ 11520-12-12

כתב האישום

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים. הנאשם כפר בכתב האישום ולאחר שמיעת הראיות הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בשני האישומים.  באישום הראשון יוחסה ביצוע עבירה של ניסיון שוד לפי סעיף 403 רישא ל חוק העונשין תשל"ז - 1977. על פי עובדות האישום הראשון ביום 6.6.2011 בשעה 24:30 לערך, ירדה המתלוננת (להלן: המתלוננת) ממונית שירות ברחוב דוד המלך בלוד וצעדה לכיוון ביתה. אותה עת, עקב הנאשם אחר המתלוננת בדרך בעודו אוחז בידו בקבוק בירה. המתלוננת שחששה מהנאשם וניסתה להתחמק ממנו, נכנסה לבניין מגורים ברחוב דוד המלך 7 בלוד והנאשם נכנס אחריה. או אז, הכה הנאשם באגרופיו את המתלוננת בראשה ובגבה ומשך את תיקה שהיה תלוי על כתפה. המתלוננת נאבקה בנאשם ובהמשך החלה לעלות במדרגות בניין המגורים. הנאשם עלה בעקבותיה, אך לאחר שהחלה המתלוננת לצעוק, נמלט מהמקום.

2.         באישום השני, יוחסה לנאשם עבירה של שהייה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) ל חוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952. בהכרעת הדין קבעתי כי ביום 3.9.2010 הסתנן הנאשם למדינת ישראל שלא כדין דרך גבול מצרים ונעצר על ידי אנשי כוחות הביטחון. בעובדות כתב האישום יוחסה לו גם שהייה שלא כדין בישראל, אך בהכרעת הדין קבעתי שנושא זה לא הובהר דיו ולכן ההרשעה באישום השני התבססה רק על הכניסה לישראל שלא כדין ולא על השהייה בישראל שלא כדין.

טענות הצדדים

3.         באת כוח המאשימה הדגישה את האינטרסים המוגנים שנפגעו מהעבירות שבוצעו על ידי הנאשם לרבות הפגיעה בריבונות המדינה בשל ההסתננות של הנאשם לישראל וכן הפגיעה החמורה בתחושת הבטחון של המתלוננת עקב תקיפתה באופן אקראי לחלוטין. כמו כן, טענה כי מתחם העונש ההולם לעבירות שבוצעו על ידי הנאשם נע בין שנתיים מאסר בפועל לארבע שנות מאסר בפועל. בא כוח הנאשם הדגיש כי הנאשם נעדר עבר פלילי קודם ושמתחם העונש ההולם הוא קל יותר באופן משמעותי מזה שהוצע על ידי באת כוח המאשימה. כמו כן, הפנה לעובדה שהנאשם עלול להיות מגורש חזרה לאריתראה ושם צפוי לו עונש מאסר משמעותי וארוך בהיותו עריק מהצבא.

החלטת בית הדין למשמורת של מסתננים

4.         במהלך שמיעת הראיות הוגשה בהסכמה החלטת בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים מיום 4.11.2012 (ת/28) ואשר בה הובא המידע שלהלן בנוגע לנאשם :

"ביום 3.9.10 המוחזק הסתנן לישראל שלא כדין דרך גבול מצרים ונעצר ע"י אנשי כוחות הבטחון. המוחזק שוחרר ממשמורת וקיבל אשרת שהייה זמנית בישראל עד ליום 24.5.12, וזאת בשל ההגנה הקבוצתית שניתנה לאזרחי אריתראה. ביום 22.10.12 נעצר ע"י המשטרה בחשד למעורבותו בביצוע עבירת שוד. ביום 31.10.11 (צריך להיות "31.10.12" - ה'א'ש') החליט רפ"ק אלישיב אלדד ממשטרת לוד, הממונה על החקירה כי התיק יסתיים בגירוש המוחזק.

ביום 1.1.12 ( ייתכן והכוונה היא ל- "1.11.12" - ה'א'ש') משטרת לוד פנתה לבית המשפט השלום ברמלה (מ"י 37446-10-12) בבקשה לגניזת התיק כנגד המוחזק בכפוף להסכמתו להיות מורחק לאריתראה.

ב"כ המוחזק, עו"ד דן באומן, הצהיר בפני בית המשפט כי הסביר לחשוד את האפשרויות השונות, כולל האפשרות לגירוש בהסכמה לאריתראה לצד גניזת ההליך הפלילי כנגדו. המוחזק טען במהלך הדיון : "אני רוצה לחזור לארץ שלי"."

            בהמשך ההחלטה נאמרו הדברים הבאים :

"משטרת לוד החליטה לסגור את תיק השוד כנגד המוחזק כפוף להסכמתו לשוב לאריתראה. על אף האמור, המוחזק טען בפניי כי אינו מעוניין לטוס לאריתראה וכי חתם על הסכמה כאמור כיוון שלא הייתה לו ברירה. בנסיבות אלו, מן הראוי למצות את ההליך הפלילי כנגד המוחזק עד תומו. אין זה סביר כי המדינה מצידה תעמוד בהסכם ותורה על גניזת התיק ואילו המוחזק יחזור בו מהסכמתו לשוב לאריתראה. על משטרת ישראל לפתוח מחדש בהליך פלילי כנגד המוחזק, בתוך שבוע ימים. ככל שמשטרת ישראל לא תפתח את התיק כאמור, ישקול בית הדין לשחרר את המוחזק."

5.         בעקבות הדברים הנ"ל, הוגש כתב האישום שבפני כנגד הנאשם ולאחר שמיעת הראיות הנאשם הורשע בדין בעבירות שיוחסו לו בשני האישומים.

קביעת מתחם העונש ההולם בעבירת ניסיון שוד ללא נסיבות מחמירות

6.         עבירת "שוד", או ניסיון לבצעה, יכולה להיעשות בדרכים שונות, כאשר קיימות דרגות שונות של חומרה בין עבירות השוד השונות בהתאם ל-"מידת האשם" של המבצע ו-"מידת הנזק" שנגרם לקורבן העבירה. המחוקק קבע דרגות שונות של חומרה בעבירת "השוד", כפי שניתן ללמוד בבירור מהוראות סעיפים   402 ו- 403 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 והמורים כדלקמן :

                                                " שוד

402.      (א)        הגונב דבר ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או